• אורלי עובדיה

"ילדים, אמא במיטה!" איך שרדתי שמירת היריון בשכיבה מלאה עם 3 ילדים בבית

עודכן ב: אפר 4

שמירת היריון היא תקופה לא פשוטה ועברתי אותה פעמיים

מתוך הבלבול (מהן הזכויות שלי?) והתסכול (איך מעבירים תקופה כל-כך ארוכה בשכיבה בלי להשתגע?) החלטתי לחלוק את סיפורי האישי ולהקים את מיזם "אמא שומרת"- שיתמוך בנשים שעומדות לעבור את מה שעברתי.

היום, שנה אחרי לידת בני הרביעי, אני יכולה לומר שאני ניצחתי!

החודש, אני חוגגת שנה של חופש, שחרור, נחישות ובעיקר תובנות על החיים.

ניצחתי כנגד הציפיות, ניצחתי את השמירה, ניצחתי את הסטטיסטיקה ובעיקר הקשבתי לאינטואיציות

שלי. אבל איך הכל התחיל?


סיפור ההיריון השני – 3 חודשי שמירת היריון עם תאומות

לפני 6 שנים, נכנסתי להיריון שני ספונטני של תאומות. הבן הבכור שלי אז היה רק בן 1.2 שנה. ההיריון היה תקין ולא היו סיבוכים מיוחדים. מלכתחילה, הוגדרתי כהיריון בסיכון עקב ריבוי עוברים, כי במקרה הזה, יש פרוטוקול, יש נהלים, יש ציפיה לסיבוכים...

בשבוע 22, הסטיסטיקה אכן עבדה, והתגלה במהלך סקירת מערכות השנייה שצוואר הרחם מחוק 98% וכדי להוסיף מלח על הפצעים, יש לי פתיחה של 2.

מיד, הובהלתי לבית החולים במחלקה לנשים בהיריון בסיכון גבוה. בחדר, קיבלו את פניי מנהל מחלקה, אחות ועובדת סוציאלית.

חשבתי לעצמי: איזה יופי, יודעים כאן לקבל מטופלות. רק שתוך כדי השיחה, הבנתי שבעצם מחכים לי כדי להכין אותי פיזית ונפשית להפלה הצפויה להגיע בשעות הקרובות.

מה הפלה?!? איזו הפלה?! אין מצב שאני מפילה! אין לי בכלל צירים!!

מאותו הרגע, נכנסתי למין בועה עם עצמי, התמקמתי במיטה והתפקסתי על המטרה שלי: להמשיך את ההיריון עד המועד המתוכנן וללדת 2 בנות בריאות.

במשך 12 שבועות בדיוק, לא קמתי מהמיטה, למדתי להכיר את הגוף שלי. הפכתי להיות רופאה של עצמי. "אין מחקר המוכיח כי שכיבה מלאה תביא ללידה במועד", אמרו לי הרופאים. "את מסכנת את הבריאות שלך וגורמת לקרישיות יתר", אמרו לי רופאים אחרים. אולי זה נכון, אבל אני למדתי להכיר את עצמי ואת הגוף שלי בזמן היריון, וכך אני האמנתי שאצליח.

הימים בבית החולים חלפו להם, מוניטור בוקר וערב, בדיקות, אינפוזיות, תרופות, ביקורים של מתנדבות ומתנדבים, ליצנים רפואיים, שיחות עם הריוניות אחרות. בעלי פתח משרד בחדר שלי וליווה אותי ימים שלמים. בני הבכור בא לבקר לסירוגין וקישט את חדרי בציורים ומדבקות. בנוסף, נוצרו חברויות יחודיות מאוד עם נשים במצב דומה ועד היום, הקשר לא נפרם.

לא אשקר ואומר שבמהלך 12 השבועות והעברה מבית חולים אחד לשני, סבלתי, בכיתי, פחדתי וקיוויתי...רק קיוויתי שאצליח ואנצח את הסטטיסטיקה.

הסטטיסטיקה, במקרה שלי, עבדה בקשר לסיבוכי היריון הצפויים לי, אבל למזלי לא התממשה בקשר להמשך ההיריון. בסופו של דבר, בשבוע 37+4, ילדתי בניתוח קיסרי מתוכנן, 2 בנות מהממות, בריאות ושלמות.

חלפו 4 שנים ונכנסתי שוב להיריון.


סיפור ההיריון השלישי – 4 חודשי שמירת היריון בשכיבה מלאה

ההיריון השלישי על פניו התחיל תקין, קצת בחילות והקאות, עייפות יתר.. בקיצור, סימפטומים רגילים של תחילת היריון. הפעם, חשבתי לעצמי: איזה כיף, ההיריון הזה (האחרון בהחלט!) מתחיל בקלות יחסית. כנראה, שהפעם אני הולכת ליהנות ממנו. אבל, התחושות האלו התערבבו עם הרבה מאוד חששות שצפו מניסיון העבר.

הפעם, פחדתי רק מדבר אחד, ניתוח קיסרי נוסף שהוא חובה עקב שני ניתוחים קודמים. לא חששתי משמירת היריון נוספת, היות ודובר על עובר אחד ועל פניו, הכל היה נראה תקין (ממש כמו בהיריון של בני הבכור).

אבל, כבר בשבועות 14-15, הרגשתי כובד ולחץ. דיווחתי לרופא נשים שלי פעם ועוד פעם, אבל ללא מבט, הוא תמיד ענה את אותה תשובה: "אין מה לדאוג, אי אפשר להשוות למה שהיה לך בהיריון הקודם. תיהני מההיריון."

לא נרגעתי. חזרתי עם אותם כאבים לביקור וביקשתי אולטרסאונד חוזר. "ד"ר, אני מרגישה לחץ, מין תחושה של פתיחת פקק, ממש כמו שהרגשתי בהיריון של התאומות. אולי כדאי לבדוק ולחשוב על תפר צווארי מונע?", ביקשתי נבוכה.

הרופא שלח אותי לבדיקת אולטרסאונד, אכן ראו שצוואר הרחם התקצר, אך עדיין בנורמה.

"ד"ר, אני מרגישה שמשהו לא טוב קורה. לא מדובר בהיריון ראשון שלי. אני יודעת להשוות בין היריון תקין להיריון לא תקין", התעקשתי.

"תסמכו על האינטואיציות שלכן ותאמינו שיהיה בסדר!"

שוב, בלי להרים את המבט אלי, הרופא הדגיש שאני סתם בלחץ ושעלי להירגע.

יום ראשון אחד, שבוע 20, לאחר סוף שבוע עם חוסר שקט פנימי, ביקשתי מבעלי לקחת אותי לבדיקת אולטרסאונד נוספת. קיבלו אותי, הבדיקה החלה, אבל באותו הרגע, הבעת הפנים של טכנאית האולטרסאונד השתנה. ללא מילים, יצאה מהחדר בריצה וחזרה עם אלונקה.

ללא מילים וללא הסברים, הבהילו אותי לבית החולים ישר לחדר לידה. ללא מילים! ללא הסבר!

ברור שכבר הבנתי במה מדובר, אבל מה החומרה הפעם? ולמה זה קורה לי שוב, כאשר התראתי לא פעם לרופא?

לאחר הבחנה, התגלו מחיקה של צוואר הרחם, פתיחה חלקית ושחרור כרומים. כל כך כעסתי על עצמי. כעסתי כי הייתי צריכה להתעקש יותר כדי להימנע מהסיטואציה הזו.

למזלי, רופא ("מלאך") בכיר במחלקת יולדות הבין את חומרת המצב, אבל בכל זאת הציע לבצע תפר צווארי חירום בשבוע 20, בתקווה שזה יצליח ושמכאן אמשיך את ההיריון. הסכמתי. אין סיכוי שאוותר עכשיו ובזכות הנחישות שלו ואמונה שלו, הציל את העובר שלי!

"כעסתי! איך זה קורה לי שוב? למה? איך אשרוד פעם שנייה שמירת היריון, עם 3 ילדים בני 6 ו-4?"

לאחר 3 ימי אישפוז, נשלחתי הביתה עם הנחיות ברורות "לנוח" כמה שיותר עד הלידה ובעיקר לקוות להשלים את ההיריון עד המועד המתוכנן.

רגע, רגע!?! אני רק בשבוע 20, הלידה אמורה להיות שבוע 40, לא? מה אעשה 20 שבועות במיטה?

שבוע עבר, עברתי את השוק, השלמתי עם העובדה, סיפרתי לילדים שאמא צריכה להיות במיטה ולשמור על התינוק ומכאן, החלטתי "להתאפס על עצמי". לאמא מותר לבכות, מותר לפחד, אבל אם זה שוב המצב, אני אלחם ואוכיח שגם הפעם אצליח גם להביא ילד לעולם וגם להישאר שפויה.

במשך 4 חודשים בדיוק (26.2 עד 26.6), הייתי במנוחה קפדנית במיטה. היום, אני מרגישה צורך לחלוק איתכן את החוויה שלי ומה למדתי מהשמירה כדי שתוכלו לעבור גם אתן את התקופה הכל כך קשה הזו ולצאת ממנה מחוזקות.



מה עזר לי להתמודד עם תקופת שמירת ההיריון?

קודם כל, חשוב לי להדגיש כמה נקודות בתור התחלה, שיעזרו לך להתמודד עם המצב החדש:

1. תסמכי רק על האינטואיציה שלך

את מכירה את הגוף שלך, את יודעת מה את מרגישה. תמיד תתייעצי עם רופא, אבל תדעי לדרוש בדיקות או להיפך לסרב לבדיקות פולשניות. בסופו של דבר, את מכירה את הגוף שלך ואת חשה את התחושות. אל תתביישי. עדיף מוקדם מאשר מאוחר!

2. תעשי דימיון מודרך

נעזרתי על ידי אישה מדהימה בטיפול בחרדות על ידי דימיון מודרך. בזכותה, הצלחתי בזמן חרדה לנשום ולדמיין את עצמי עוברת עוד שבוע של היריון. השבת הייתה אצלי יום שמחליפים שבוע, אז כל שבת דמיינתי אימוג' של סמיילי!

3. קבלי עזרה ותבקשי עזרה

בזמן שאת דואגת לגדל את העובר שלך, בעלך צריך להתמודד עם סדר הבית וטיפול בילדים.

עזרה, זו לא בושה! להיפך, זו הוכחה שאת עדיין שולטת במצב ורוצה לדאוג שהכל ימשיך לפעול.

כל אחד זקוק לעזרה בחיים, בתקופות שונות בחייו. ובכנות, העזרה שתקבלי תקל על הנטל ועל הלחץ שהקרובים שלך חווים במקביל. לדוגמא, חברות מלאכיות דאגו לארוחת שישי. חברים אחרים עזרו באיסוף הילדים מהגן ובאופן כללי, חברות טובות שלי באו לבקר, לעודד, לתמוך ולתת חיבוק חם.

הרגשתי מאוד נבוכה בהתחלה ובו זמנית אסירת תודה. אלה היו מעשים מדהימים של חסד מצדן, אשר היקלו על בעלי במשימות של חיי היומיום.

במקרה שלי, בעלי והוריו תמכו ועזרו בכל הבחינות. ההורים שלי מתגוררים בחו"ל ותמכו במילים חמות באופן יומיומי בשלט רחוק. הדאגה הגדולה ביותר שלי, בנוסף לשמירת ההיריון, הייתה שבעלי עומד לקרוס! אז טיפ קטן ממני: כאשר המחשבה על קבלת עזרה מחברים וחברות גורמת לך להרגיש לא נוח, תחשבי שקבלת העזרה תסייע לך ולקרובים שלך וכך התקופה הכל כך קשה הזו תעבור טיפה יותר בקלות.

4. אם יש לך עוד ילדים בבית...

אני יכולה לומר היום בדיעבד, שאם יש דבר שאני מתגעגעת אליו לגבי שמירת ההיריון, זה זמן האיכות עם הילדים. לא ציפיתי שתגובתם תהיה כה מרגשת. הסברנו לילדים שאמא צריכה לשכב כדי לשמור על התינוק, ומרגע זה, הילדים הפכו להיות שותפים.

בבקרים הם היו באים למיטתי, מתמקמים, משחקים, מקשקשים, אוכלים איתי ארוחת הבוקר.

בחזרה מהגן, היינו עושים פאזלים, קוראים סיפורים, צופים בהצגה, מתלבשים ועושים צמות בשיער. רוב שעות אחר הצהריים היינו מנמנמים יחד.

אחד היתרונות של שמירת היריון בשכיבה מלאה בבית היה זמן האיכות שהיה לי איתם. זמן שאני מחפשת עבורנו היום, אבל, לצערי, שגרת היום שואבת מאיתנו את הכוחות.




טיפים נוספים לתקופת השמירה

להסתלבט ולצפות בטלוויזיה לזמן מה אולי נשמע אלוהי, אבל מי שחוותה שמירת היריון יודעת שזה נחמד יום-יומיים, אבל מה אחרי זה?

קבלי באהבה ממני כמה טיפים איך לשמור על שפיות ורוח טובה בזמן שאת שוכבת בשמירה.

קודם כל תכתבי במחברת את כל הדברים שהיית תמיד רוצה לעשות, ואף פעם לא מצאת את הזמן או פשוט דחית את זה ליום אחד... עכשיו, זה הזמן לממשם, כי יש לך זמן :-)

יצאה לי רשימה די ארוכה. אז התחלתי לעשות סדר ולבנות לו"ז, ממש כמו בעבודה. המטרה הראשונה שלי הייתה להגיע לשבוע 28 ומשם לעבור שבוע שבוע.

“חשוב לבנות לו"ז ולהתנהל עם סדר יום ברור ומובנה. זה יעניק לך תחושה שהיום לא התבזבז ועשית משהו מועיל!”

אז מה עשיתי כל הימים האלו? אני יכולה להבטיח לך שתגלי על עצמך הרבה תכונות שלא ידעת שיש בך עד שנאלצת לשכב :-)

1. למדתי לסרוג

שוטטי ביוטיוב ושם תגלי עולם שלם של קורסים למתחילות. זה די פשוט ויש לנו מספיק זמן ללמוד ולהתנסות. תחושת הסיפוק שמקבלים בסוף ממש כיפית!

2. למדתי באתר מקוון קורס לניהול פרויקטים

וכך חזרתי לעבודה עם ידע נוסף שרכשתי.

3. ראיתי אין סוף סדרות

וכך סימנתי ווי על הסדרות שאף פעם לא הצלחתי לסיים.

4. סידרתי את כל התמונות במחשב ויצאו לי ספרי ילדים מדהימים

מאז הלידה, אני מנסה ליצור אלבום חדש ואני לא מצליחה להשלים את המשימה.

5.שופינג או ליין

בנות, גם ככה קשה לנו, לא? אז מותר לנו להתפנק.

6. טיפול פנים

הבטחתי לעצמי שאם אגיע לשבוע 30, אפנק את עצמי. אם כבר לשכב, אז בשביל סיבה טובה: טיפול פנים מפנק עד הבית.

7. קראתי הרבה ספרים

8. המשכתי לעבוד מהבית, אבל רק בבקרים

המחשב הנייד היה באופן קבוע על מיטתי, וכך, הרגשתי שאני לא חסרת תועלת. זכיתי לארח את המחליפה שלי בביתי ממיטתי...לא נעים למפגש ראשון :-)




"התמקדי רק על דברים חיוביים וחיוניים והכי חשוב, תזכרי שלתקופה הזו יש סוף, והסוף הוא המתנה הכי גדולה!"

לסיום, אני אסירת תודה לבעלי, הורינו היקרים והאנשים המהממים שתמכו וחיזקו אותנו לאורך כל הדרך. ערך המשפחה וכל הדברים החשובים באמת נעשו כל כך ברורים.

אם הנך כעת בשמירת היריון או אם את כבר אחרי לידה, אני רוצה להזמין אותך לקחת חלק במיזם שאני מקדמת ולתרום מהניסיון ומהחוויה שלך למען האחרות. הוא כולל, בין היתר, את הזכויות והמידע הביורוקרטי הנחוץ לתקופת השמירה. המידע המרוכז הזה היה חסר לי בתקופת השמירה ולכן אני שמחה להציגו לאחרות. בואו יחד נחולל שינוי, נחזק ונתחזק, נעזר, נעודד, וגם נקטר ונבכה. העיקר שנעבור יחד את המסע הזה!




הישארי מעודכנת