אני נשואה, בת 38. יש לי 4 ילדים (2 בנים ו2 בנות תאומות). עליתי מצרפת ארצה בשנת 

2000 מתוך רצון להתגורר בקיבוץ.

​

"אמא שומרת" הינו מיזם חברתי התנדבותי, אשר הוקם מתוך חוויה אישית קשה (וכפולה) של שמירת הריון בשכיבה מלאה. בפעם הראשונה, במהלך הריון התאומות שלי, שכבתי בבית החולים במשך 3 חודשים. שם, קיבלתי טיפול מלא, כגון טיפול רפואי, נפשי, ביקור מליצנים רפואיים ומתנדבים שבאו לשמח אותי,, ארוחות מלאות. אני לא אגיד שהתקופה הייתה קלה, אבל בואו נאמר שכל הצרכים הבסיסיים שלי מולאו, כך שיכולתי להתמקד במטרה העיקרית - שמירת הריון.

​

הפעם השנייה הייתה קשה יותר. שכבתי בבית במשך 4 חודשים, במצב "סיעודי", כאשר העזרה היחידה שיכולתי לקבל באותו הרגע  הגיעה מבעלי או חברים בזמנים מצומצמים יחסית.

במהלך תקופת שמירת ההריון, נחשפתי בפני מערכת בריאות לא ערוכה מספיק לטיפול באישה בשמירת

.הריון בבית, הן בפן המקצועי ופרקטי והן בפן הנפשי 

מכאן, עלה לי הרצון ובעיקר הצורך, לעשות מעשה ולעזור לנשים הבאות שיימצאו במצב דומה.